חניבעל

חניבעל

נולד – 247 לפנה"ס
מקום לידה – קרתגו, בשטחי תוניסיה המודרנית.
נפטר 183 לפנה"ס (בגיל 64 בערך)
מקום פטירה ביתיניה, בשטחי טורקיה המודרנית.
כינוי- הקרתגי המטורף, הסיוט של רומא.
תקופת שירות 221-201 לפנה"ס (קרתגו)
188-192 לפנה"ס (האימפריה הסלאוקית)
183-188 לפנה"ס (ביתיניה)
תפקידים צבאיים
מפקד צבא קרתגו, אדמירל, יועץ צבאי
חניבעל היה בנו של המצביא חמילקרת ברקה(ברכה)

13706113_1269493229729754_1121491707_n

מקור שמו –
פירוש השם "חניבעל" בפיניקית שבה דובר בקרתגו הוא חִנו של בעל, ויש אומרים "בעל-חנני".

סרז' לנסל (Serge Lancel) מציין שני שורשים אפשריים לשם Barca: האחד, מהשורש השמי ב-ר-כ., ממנו נגזרה, למשל, המילה העברית "ברכה"; השני, והמסתבר מבין השניים, הוא ברק.

משפחתו –
מעט מאוד ידוע על אבותיו הקדומים של חניבעל. המשורר הרומאי סיליוס איטליקוס (Silius Italicus), מחבר הפואמה "פוניקה" העוסקת בחייו של חניבעל, טוען ביצירתו שבני ברקה היו צאצאיה של המלכה האגדית דידו(ידועה לעתים גם כאליסיה). גם ורגיליוס רומז על כך ביצירתו "אינאיס". כאשר דידו מתאבדת, היא מכריזה כי מעצמותיה יקום נוקם לרומאים

ראשון בני ברקה הידועים לנו בוודאות הוא קרתגי בשם חניבעל, אביו של חמילקרת ברקה.לא ידוע דבר עליו למעט שמו, אולם ידוע שלחמילקרת נולדו סך הכל שלוש בנות, שאחריהן נולדו שלושה בנים. חניבעל היה המבוגר מבין הבנים. לא ידוע מי הייתה אמו, אולם כאשר חניבעל נולד כבר היו שתי הבנות הגדולות נשואות. הבכורה לשופט בומילקר. מנישואים אלו נולד חנו,שהיה אחד מקציניו הבולטים של חניבעל. הבת השנייה נישאה לקצין בשם עזרובעל, שהיה בן טיפוחיו של חמילקרת בסיציליה. לאחר המלחמה השיא חמילקרת את בתו השלישית (ברומן של גוסטב פלובר, הייתה זו "שלמבו".) לקצין פרשים נומידי בשם נארוואס.שני אחיו הצעירים של חניבעל היו עזרובעל, ומאגו. שניהם לקחו חלק במלחמה הפונית השנייה ונהרגו במהלכה.

ילדות –

המקורות העתיקים מוסרים שבשנת 238 לפנה"ס היה חניבעל בן שמונה או תשע שנים, כך שחניבעל נולד בשנת 247 לפנה"ס. הוא נולד בקרתגו, מעצמה פיניקית בצפון אפריקה. כ-17 שנים לפני לידתו פרצה מלחמה בין מולדתו קרתגו לבין הרפובליקה הרומית, בשל סכסוך בסיציליה. המאבק התגלגל למלחמה ארוכה שכונתה "המלחמה הפונית הראשונה". בשנת 247 השנה שבה נולד נשלח אביו לסיציליה במטרה ללחום ברומאים. הוא התלווה אל אביו במסעו לסיציליה.אולם מרבית החוקרים סבורים שחניבעל נשאר עם אמו בקרתגו, ולא ראה את אביו עד שמלאו לו חמש או שש שנים.

בשנת 241 לפנה"ס הסתיימה המלחמה, וחמילקרת חזר לקרתגו. הוא היה אחד המפקדים הקרתגים היחידים שהפגינו ביצועים מרשימים במהלך המלחמה, ולפיכך התקבל בעיר כגיבור מלחמה. אולם כחלק מתנאי השלום התחייבה קרתגו לשלם לרומא פיצויי מלחמה בסך 3,200 טלנטים כסף במשך 15 שנים. בשל כך האוצר הקרתגי, שגם בלאו הכי היה מדולדל בשל הוצאות המלחמה, לא יכול היה לשלם לשכירי החרב הרבים שלחמו בצבא קרתגו את המגיע להם. הללו בהנהגתם של מאתוס וספנדיוס התמרדו, והמאבק התגלגל למלחמה שכונתה "מלחמת שכירי החרב". בשעה קשה זו בחרו הקרתגים את חנו הגדול, אויבו הפוליטי של חמילקרת, כמפקד הצבא. אולם לאחר סדרת כישלונות מצדו של זה, חזרו ובחרו את חמילקרת כמפקד. חמילקרת הנחיל למורדים מכה ניצחת בקרב משור, ולאחר עוד כמה קרבות משניים דיכא את המרד לחלוטין. במחקרים הקונטמפורניים, סבורים חלק מהחוקרים שהמלחמה השפיעה עמוקות על חניבעל ועיצבה את דמותו לעתיד לבוא.

13689497_1269493226396421_2005997548_n

לאחר המלחמה הייתה קרתגו חלשה יותר מאי פעם, רומא ניצלה חולשה זו והכריזה עליה מלחמה בשנית, בתואנה שצי קרתגי שהיה אמור להפליג לסרדיניה מכוון למעשה אל איטליה. קרתגו המותשת נכנעה לכל תביעות הרומאים, שילמה פיצויים נוספים ומסרה את סרדיניה. לטענת המקורות העתיקים חמילקרת הזדעזע מעוול זה, וכבר אז תכנן מלחמת נקמה ברומא. ולריוס מקסימוס היסטוריון רומאי בן זמנו של הקיסר טיבריוס, מספר שכאשר ראה חמילקרת את שלושת בניו וחניבעל בתוכם משחקים יחד, הוא הכריז בגאווה "אלו אריות אני מגדל למלחמה ברומא". בין אם הסיפור נכון ובין אם לא, האוצר הקרתגי היה מרוקן, ובלי אספקת התבואה מסיציליה והנחושת מסרדיניה היה צורך למצוא מקור הכנסה חדש. על כן מונה חמילקרת בשנת 238 לפנה"ס כמפקד כוח משימה שתפקידו היה להשתלט על חצי האי האיברי (היספניה בפי הקרתגים), העשיר במרבצי כסף.

על פי המסופר, לפני צאתו לדרך הקריב חמילקרת את הקורבנות המקובלים במקדשו של בעל האמון, ולאחר מכן ציווה על כל הנוכחים להתרחק וקרא לחניבעל להתקרב. הוא שאל אותו האם הוא רוצה להצטרף אליו במסעו, וחניבעל ענה בהתלהבות שכן. חמילקרת ביקש ממנו להניח את ידיו על הקורבן, ולהישבע שלנצח יהיה אויב לרומא. חניבעל עשה זאת, ולטענת ההיסטוריונים העתיקים השבועה ליוותה אותו כל חייו, ודרבנה אותו להמשיך להילחם ברומאים עד יום מותו. חלק מהחוקרים המודרניים מפקפקים באמיתות הסיפור, ומעריכים שמדובר בתעמולה רומאית. אם כי חוקרים אחרים מעריכים שיש גרעין של אמת בסיפור, וכי לחמילקרת שלחם ברומאים כל חייו היו סיבות טובות לרצות שבנו ימשיך את דרכו.

שירות בהיספניה-

בשנת 237 לפנה"ס יצא חמילקרת למסעו לחצי האי האיברי. הוא לקח עמו את חניבעל, וכן את חתנו עזרובעל, ושני אחיו הצעירים של חניבעל עזרובעל ומאגו. באותה תקופה השטחים של ספרד ופורטוגל המודרניות, היו מאוכלסים בשבטים מקומיים, שנחלקו לשלוש קבוצות עיקריות – איברים, קלטים, ובני תערובת שנקראו קלטיברים. בנוסף הוקמו בחופי חצי האי האיברי מספר מושבות יווניות, וגם לקרתגו הייתה שם מושבה משלה בגאדס. הצי של חמילקרת הפליג מערבה מחופי קרתגו, המשיך לאוקיינוס האטלנטי דרך עמודי הרקולס (כיום מיצר גיברלטר), ונחת בגאדס. חמילקרת קיבל מהנהגת קרתגו סמכויות מלאות להכריז מלחמה ולחתום על הסכמים עם שבטים מקומיים. הוא הרחיב בהדרגה את תחומי השלטון של הקרתגים בהיספניה, ושטחים אלו היו תחת שלטונו הבלעדי. הוא פיתח את מכרות הכסף באזור

13734569_1269493263063084_482408765_n

לוחם ענק .

מוצרים נבחרים