אמפיאנו, הז’אנר שהגיע מדרום אפריקה, כבר מזמן שולט ברחבות בעולם.
אבל בעברית? זה עדיין נדיר.
עמית שרעבי לא רק נוגע בזה הוא נכנס פנימה עד הסוף,
באס עמוק ואווירה שמזיזה את הגוף ומרגישה לגמרי מכאן.
הקסם פה? קצב שתופס אותך מהשנייה הראשונה
וטקסט קליל שעושה חשק לזוז, לזרום ולהיכנס לאווירה.
לפי הפרסומים סביב השיר, מדובר באחד הניסיונות הראשונים
להביא אמפיאנו בעברית לקדמת הבמה בצורה נגישה לקהל הרחב.
יש משהו מרענן ביוצרים שלא מחכים לאישור מאף אחד.
כאלה שפשוט עושים גם כשזה לא הזמן הכי קל, גם כשאין ודאות איך זה יתקבל.
עמית שרעבי הוא בדיוק מהסוג הזה.
הקליפ החדש שלו, “הסטייל הישראלי”, שיצא לכבוד יום העצמאות, מרגיש כמו הצהרה:
אפשר לקחת סאונד בינלאומי כמו אמפיאנו ולהפוך אותו למשהו ישראלי לגמרי.
בתקופה של מלחמה, כשלא מובן מאליו בכלל להוציא יצירה ולשים את עצמך בפרונט
זה מהלך שיש בו גם אומץ וגם אמונה בדרך.
הקליפ עצמו לא מנסה להיות מתוחכם מדי וזה בדיוק הכוח שלו.
יש אנרגיה של רחוב, של אנשים, של תנועה,רוכבים, רקדנים,
וייב של חופש משהו שמרגיש חי ולא מבוים מדי.
מגיע שאט אווט לאנשים ולצוות שמאחורי היצירה הזאת.
כמו בכל יצירה טובה, גם כאן זה לא רק אמן אחד.
זה בדיוק המקום שבו רואים שיוצר חדש לא מגיע לבד
אלא עם צוות שמאמין בו ובחזון שלו.
עמית שרעבי לא רק מוציא שיר הוא מנסה לפתוח דלת.
להראות שאפשר להביא סאונד חדש, לא לפחד להיות שונה
ולא לחכות שיגידו לך שזה “עובד”.
ובתקופה מורכבת כמו עכשיו, עצם זה שאמן בוחר “להמר על כל הקופה” ולהוציא קליפ מושקע
לשים את עצמו בחוץ ולהגיד “זה מה שאני מביא”
זה לא מובן מאליו בכלל ומעיד על הכווונות והאופי שלו.
אם אתם מחפשים משהו שמרגיש קצת אחר בנוף המקומי שווה לתת לזה רגע.
לא בטוח שזה יישמע לכם כמו כל מה שאתם מכירים, אבל אולי זה בדיוק הקטע.
תבדקו את עמית שרעבי גם בספוטיפי.
לפעמים, השינוי מתחיל ביוצר אחד שמחליט לעשות דברים אחרת.
אנחנו אהבנו.
